פסק-דין בתיק ע"א 3306/04

לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת עירית וינברג נוטוביץ) מיום 2.9.04 (ת"א 1688/00) שקבע את שיעור הפיצויים בתביעה שהגיש מר ריקה נתן (להלן: " המערער") נגד המבטחת (להלן: - "המשיבה") בגין נזקי גוף שאירעו לו בתאונת דרכים ביום 18.11.96 (להלן: - " התאונה").

1.           רקע

• (א)        המערער, יליד 1953, יועץ מס במקצועו, נפגע בתאונה, עת נסע על אופנוע. המשיבה שהיא גם המערערת בערעור שכנגד היא מבטחת שביטחה את האופנוע וחבה בפיצויים בגין התאונה.

• (ב)        בתאונה נחבל המערער בקרסוליים, בצלעות, בחזה ובגב. המערער נבדק בחדר המיון של בית חולים וולפסון, ושוחרר לביתו כבר ביום התאונה, אך סבל מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגלו הימנית; לאחר שטיפולי פיזיוטרפיה לא הועילו לו, נותח ביום 19.5.97 בגבו בגין פריצות דיסק, ונותח שוב ביום 28.9.98.

• (ג)         המוסד לביטוח לאומי (להלן: - " המל"ל") הכיר בתאונה תאונת עבודה, ולמערער נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 15% הגבלת תנועות בעמוד שדרה תחתון, לפי ס' 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים").

• (ד)        בתביעה שהגיש המערער הוא טען כי סבל נזקים גופניים ונזקק לטיפולים בשל התאונה, כי היה באי כושר עבודה מלא משך חצי שנה, ובשלוש השנים שלאחר מכן הוגבל בעבודתו למספר שעות ביום.  בעקבות המגבלה בשעות העבודה נאלץ המערער, שהיה עצמאי, להעביר את עסקו בייעוץ מס (להלן: " העסק") לבן אחיו, מר חובב ריקה (להלן: " חובב"), ולעבוד עבורו כשכיר. כתוצאה מכל אלו נפגעו הכנסותיו.

• (ה)        המשיבה חלקה על שיעור הנזק וטענה שעל המערער למצות זכויותיו במל"ל. כמו כן טענה המשיבה נגד מסקנות הוועדה הרפואית שקבעה את שיעור הנכות.

• (ו)         מטעם המערער העידו הוא עצמו וחובב.

מטעם המשיבה העיד רו"ח חיים כהן שהגיש חוות דעת שעליה נחקר לעניין הכנסותיו של המערער. כמו כן הגישה המשיבה תעודת עובד ציבור של המל"ל.

2.         פסק דינו של בית משפט קמא

• (א)        בית המשפט בחן את עדות המערער ואת העדויות האחרות ומצא שגרסתו בעניין הפסדי ההכנסות אינה מהימנה. כדברי בית המשפט:" התובע לא הצליח לשכנעני כי אכן נעשתה העברה אמיתית של העסק לאחיינו חובב באופן שהתובע הפך להיות שכיר של חובב המשתכר סך 7,000 ש"ח ברוטו לחודש" (עמוד 11 לפסק הדין). בית המשפט הוסיף ונימק את מסקנתו זו בכך שמהותו של העסק לא השתנתה כתוצאה מהעברתו לחובב, המערער לא קיבל תמורה בגין העברת העסק לחובב, לא הוכח שחובב ניצל את מצבו של המערער כדי לשפר את מצבו שלו בעסק, המערער וחובב עוסקים בתחום שבו עסקו קודם להעברת העסק, העסק היה ונשאר עסק משפחתי. 

• (ב)        בית המשפט קבע שלעניין הנכות הרפואית מחייבת קביעת המל"ל לפי סע' 6ב לחוק הפיצויים; באשר לנכות התפקודית דחה בית המשפט את טענת המערער שיש לקבוע לו נכות תפקודית בשיעור של 25%. בית המשפט מצא כאמור שהמערער המשיך לעבוד כעצמאי ושעבודתו נעשית בעיקרה בישיבה במשרד, ועל כן אין להגדיל את שיעור נכותו התפקודית מעבר לשיעור הנכות הרפואית שקבע המל"ל - 15%.   

• (ג)         בית המשפט פסק למערער פיצויים בגין כאב וסבל - 27,880 ש"ח, בגין הפסד השתכרות בעבר - 280,000 ש"ח, ובגין הפסד כשר השתכרות בעתיד - סכום גלובאלי של  120,000 ש"ח.

בית המשפט דחה את תביעת המערער בעניין עזרת צד ג' בעבר ובעתיד בשל אי הוכחת הזכאות, ומהסכום הכולל של הפיצויים הורה בית המשפט לנכות את התגמולים שקיבל המערער מן המוסד לביטוח לאומי .

3.         הטענות בערעורים

אלו טענות המערער :

• (א)        שכרו של המערער עמד על סך 8,835 ש"ח נטו, ולא ברוטו כפי שסבר בית המשפט, ולפי זה צריך היה לחשב לו הפסדי שכר לעבר. יתר על כן שכרו של המערער בשנת התאונה היה 10,358 ש"ח נטו לחודש.

• (ב)        לא ניתן משקל ראוי לקביעת הרופאה התעסוקתית והוועדה הרפואית שהמערער יכול לעבוד 6 שעות ביום בלבד, קביעה שהמערער לא נחקר עליה ושהמשיב לא סתר, לצורך הכרעה בשיעור נכותו התפקודית של המערער. לפיכך יש לאמוד את נכותה התפקודית הכוללת של המערער בשיעור של 25 אחוזים.

• (ג)         המערער זכאי לפיצוי בגין היזקקותו לעזרת צד ג' בעבר ובעתיד.